מזימה שלישית

כי ידוע הוא בכל העיר,

בבקשה להכיר:

מפורסם הוא גם בהרים גם במישור,

החייט המכובד, האדון שׁוֹר!



אם ביום שבת תחפוץ במעיל כנפות,

כי מקפיד אתה להתייפות.

ואי מי שגם בימות החול איננו בוחל

בחליפה או עניבה, מותניה או זוג גרביים של משי, כי אל יחשב חלילה לאיזה רוכל.

מייד יפנה אליו.

או כתפיות  או חגורה עם אבזם מזהב,

אוי רב לנו רב.

כל כפתור וכל תפר,

הכל מגוהץ ומבריק כאילו זה עתה קפץ מספר.

וכך אין כל אנדרלמוסיה,

כל איש ואישה, ילד וילדה, בקיצור כל האוכלוסיה,

מן האדון שׁוֹר נרגשת:

אכן, זהו חייט בעל מורשת!


מהאדון שׁוֹר חפצו מקס ומוריץ להפרע,

ישבו השניים ורקמו צרה:


ממש לפני ביתו

מתנחשל לו זרם מים,

נחל הוא, מרעיש אוזניים


מעליו, מגדה לגדה, נמתח הגשר,

כדי לתת להמשך הדרך פשר.


מקס ומוריץ, בני בליעל, כאן עכשיו ובהווה,

עם מסור הגיעו ובהחבא,

במהירות נסיר נסור, קריק וקראק,

את הגשר ניסרו עד דק,

וכך, מראית לו של גשר כחוק,

אך בליבו חריץ עמוק.


ולפתע נשמעה צווחה:

האדון שׁוֹר, חה חה חה!!!


מאחורי השיח נסתתרו השניים:

מְוּוּוּוּ מְוּוּוּוּ... חייט, חייט...

שׁוֹר אתה ואולי פרה?! אוי אוי רק אל תבעט!

החייט המכובד, נתקצף מאד,

שכזה עלבון לא יכול היה לשאת עוד,

רכוב על אדי הזעם, יצא מביתו,

מקלו בידו, וכדי לשכח את חמתו,

פצח בדהרה כדי לתבוע את עלבונו.


על הגשר, רק דרכה רגלו,

וטראח, תחת מישקלו,

התפרק הגשר לרסיסים.



מְוּוּוּוּ מְוּוּוּוּ מְוּוּוּוּ מקס ומוריץ תוססים,

הם רוקדים וצוהלים.



פלאמפ, צנח אז שׁוֹר המכובד המימה,

ומקס ומוריץ המבוהלים, אצו נסו באימה.



ברווזיים שניים הגיעו בחתירה,

אז תפס מר שׁוֹר בלית ברירה,

את רגלי הברווזיים,

שבמעופה משהו מן המים.



וכך נחת על היבשה.

אוי לאותה בושה.



 כולו אובד עצות,

את נפשו לא ידע איך לפצות.



זאת ועוד, מן הטבילה הלא רצויה,

מים צוננים הצטברו בבטנו הדבויה.

על כן, אשתו האצילה


נרתמה להצלה.


את המגהץ נטלה,



חיש קל, רותח ורוחש

ומייד החלה את אדון שׁוֹר ליבש.

ללא כחל ושרק, מיד בכל העיר,

להווה ידוע: הרי שמר שׁוֹר שוב כשיר!



זה היה הטריק השלישי של בני הביליעל,

ועתה, לרביעי! ואל תעצרו אפילו להשיל נעל!