סיכום

ובכפר דממה ושקט,

אין פוצה פה, אין אש דולקת,

אין מילה ואין סימן

לאיזה שהוא אובדן.

רק הדודה בלומה נאנחת:

״נו, כן. ידעתי...״ היא גונחת.

החייט שור את ראשו מזיע,

״ כן... מן הסתם בי הוא האשם״ הוא מודיע,

למפל המורה פוסק בנעימים:

״תעלולים אינם מטרה בחיים!"

האופה מתריע: ״כי מן הידועות,

תאווה למתוקים מקור כל הצרות!״

ואפילו הדוד את דעתו חיווה: ״חברים וחברות,

זה מה שקורה עם בדיחות מטופשות״

האיכר הנועז, ניער כתפיים,

והכחיש כל קשר אל השניים.

ובסך הכל, ניתן לומר כי בכל הכפר ליחששו, וזה היה בולט:

״השבח לאל והקץ לבריונות! כן, זה בסוף מה שקורה! בהחלט!״