מזימה חמישית

אם בכפר רחוק או בעיר זרה,

יש לכם דוד הזקוק לעזרה,

תמיד התייחסו אליו בכבוד,

וכך תשמחו את ליבו של הדוד.

בבוקר לו אמרו ״בוקר טוב לך״

ואם אחר הצהרים, אחלו לו גם איזו ברכה.

תשאלו כיצד ניתן לעזור,

שמא לגרד את העור,

שם בגב מאחור,

ואולי להביא דבר מה?

מקטרת, עיתון או פיג׳מה?

ואם חלילה הטעטש הדוד,

מיד ברכוהו  בבריאות עוד ועוד.

אם לעת ערב, הדוד עייף,

אל הכורסא התעלף,

חילצו את מגפיו

וכך תהיו מלאכיו.



מקס ומוריץ, האם צריך לכם להזכיר?

כי הרי אותם כבר כל אחד מכיר,

בוודאי שאותם לא נשמיץ,

כאשר נספר אודת התנהגותם אל הדוד פריץ.



באביב חרקים לרוב, הרבה סוגים ומיני מינים,

חיפושיות, צרצרים, נמלים ותיקנים.

מקס ומוריץ, לב זהב,

היטב הכירו את המצב.

עפים, זוחלים, וחגים סחור סחור

ובין עלי העצים מוצאים להם מסתור.



זה הצמד ממש השקיעו,

ואת כל העץ הניעו.

חרקים להם צונחים

על הדשא הם נחים.



קונוס מנייר גלגלו המתוקים,

בו טמנו את  הג׳וקים.



בלאט נכנסו לחדרו של הדוד פריץ.

איש לא הציץ.

ואותם מיד הפקידו לדראון

מתחת לקצהו של המזרון.



לעת לילה, פריץ הדוד חבש את  מצנפת השינה,

בגדיו קיפל והניח בפינה,

עצם עיניים,

וצנח עייף אל איזה חלום או חלומותיים.



ובינתיים, קריץ, קראץ, קריץ;

ממש מלחמת בליץ.



באישון של ליל,

עלו ובאו פולשי החיל.



והג׳וק המרכזי, ללא היסוס,

ישר דוהר, ממש כסוס,

אל אפו המזדהר

של הדוד פריץ הנוחר.



״חרקים!״ הוא מזדעק

בעודו מין המיטה מזנק.



את הדוד טרוף האימה,שאותו תקפה הבחילה,

החרקים מקיפים, מטפסים, רוחשים. איכסה, במחילה.



כך פרחה לה השינה והפכה למוזרה,

התחלפה לה ביצורים  זוחלים, עפים קדימה ובחזרה.



הדוד פריץ בוער בחימה,

כדי לבער את המזיקים יצא למלחמה.

לכאן ולכאן מכה ביעה,

מוחץ, מועך והורג אנה ואנֶה.




השבח והלל, הערוֹב בוטל,

כל ג׳וק מכאן טולטל.



כעת הדוד פריץ את עיניו עצם בהנאה,

ויכול הוא לישון ללא הפרעה.


וזהו ילדים, סופו של הפרק החמישי,

היכונו היכונו, כי מיד מגיע הפרק השישי.


******************************************