ימי החנוכה הגיעו שוב
והאופה המסור, לצרכי הכפר קשוב:
אופה הוא לכבוד החג מיני תרגימא:
מעוגיה,לביבה ועד סופגניה חמימה,
על הכל בוזק סוכר דק ומזוקק.
מקס ומוריץ משתוקקים לדבר מה מתקתק!
מתאווים, חייבים הם לזלול,
כאן ועכשיו ואת הכל!
האופה, איש חכם, אף שיצא לרגע, כאן קרוב,
את הדלת נעל טוב טוב.
ומי שבדעתו עולה לגנוב...
נאלץ דרך הארובה את ראשו לתחוב.
ישמור האל, שדיים שניים,
במורד הארובה נחתו אַפַּיִים,
שחורים כעוֹרְבַיִים,
ראשון הראש ואחרונים העַקֶבַיִים.
פוף, היישר לתוך תיבה הזוג צנח,
שמלאה היא עד גדותיה בקמח.
מן המיכל זחלו לאטם,
לבנים לחלוטין, צבע גיר כיסה אותם.
הכעכים, אוצר של ממש,
תענוג בלתי ממומש,
מן המדף להם קורצים:
בואו בואו זוג ליצים.
טראח, הכסא נשבר, חלקיו מתפרקים,
ושני הפוחזים מתרסקים:
שוואמפ- ישר לתוך הבצק!
עטופים בבצק השניים, אחוזים בדבק,
ממש אנדרטה לחוסר צדק...
האופה אל המאפיה נכנס,
את שני הלקקנים תפס,
אחת, שתיים ושלוש, פוחזים שכמותם,
הופ, לתוך שתי כיכרות לחם גלגלם.
ומיד אל התנור החם, בוער לוהט,
דחף אותם פנימה ואפילו לשנייה לא האט.
ועכשיו, החוצה מן התנור,
כמו כל מאפה, לשלב הקרור.
נו, עכשיו אתם חושבים שסיפורנו תם?
לא, ידידי. מסתבר שעדיין הגולל לא נסתם.
כריספ וקראספ, כמו עכבר, וּוּוּוּם וּוּוּוּם,
כרסמו הם את הקרום.
מן החור שבכיכר נפער,
אצו נסו אל הכפר.
האופה הטוב, ״תיפח רוחי״ סופק כפיים,
וזועק הוא ״בחיים עדיין אלו הזדים השניים!״.
נסתיים פה הארוע שקוראים לו פרק שש,
על אודות השניים הרעים שקשה מהם להתאושש,
נא לא להתייאש!
קבלו את הפרק האחרון, ובו על מקס ומוריץ
בא הקץ!
והאופה המסור, לצרכי הכפר קשוב:
אופה הוא לכבוד החג מיני תרגימא:
מעוגיה,לביבה ועד סופגניה חמימה,
על הכל בוזק סוכר דק ומזוקק.
מקס ומוריץ משתוקקים לדבר מה מתקתק!
מתאווים, חייבים הם לזלול,
כאן ועכשיו ואת הכל!
האופה, איש חכם, אף שיצא לרגע, כאן קרוב,
את הדלת נעל טוב טוב.
ומי שבדעתו עולה לגנוב...
נאלץ דרך הארובה את ראשו לתחוב.
ישמור האל, שדיים שניים,
במורד הארובה נחתו אַפַּיִים,
שחורים כעוֹרְבַיִים,
ראשון הראש ואחרונים העַקֶבַיִים.
פוף, היישר לתוך תיבה הזוג צנח,
שמלאה היא עד גדותיה בקמח.
מן המיכל זחלו לאטם,
לבנים לחלוטין, צבע גיר כיסה אותם.
הכעכים, אוצר של ממש,
תענוג בלתי ממומש,
מן המדף להם קורצים:
בואו בואו זוג ליצים.
טראח, הכסא נשבר, חלקיו מתפרקים,
ושני הפוחזים מתרסקים:
שוואמפ- ישר לתוך הבצק!
עטופים בבצק השניים, אחוזים בדבק,
ממש אנדרטה לחוסר צדק...
האופה אל המאפיה נכנס,
את שני הלקקנים תפס,
אחת, שתיים ושלוש, פוחזים שכמותם,
הופ, לתוך שתי כיכרות לחם גלגלם.
ומיד אל התנור החם, בוער לוהט,
דחף אותם פנימה ואפילו לשנייה לא האט.
ועכשיו, החוצה מן התנור,
כמו כל מאפה, לשלב הקרור.
נו, עכשיו אתם חושבים שסיפורנו תם?
לא, ידידי. מסתבר שעדיין הגולל לא נסתם.
כריספ וקראספ, כמו עכבר, וּוּוּוּם וּוּוּוּם,
כרסמו הם את הקרום.
מן החור שבכיכר נפער,
אצו נסו אל הכפר.
האופה הטוב, ״תיפח רוחי״ סופק כפיים,
וזועק הוא ״בחיים עדיין אלו הזדים השניים!״.
נסתיים פה הארוע שקוראים לו פרק שש,
על אודות השניים הרעים שקשה מהם להתאושש,
נא לא להתייאש!
קבלו את הפרק האחרון, ובו על מקס ומוריץ
בא הקץ!